פרסום המאמר באתרך

בחזרה למאמר

כותרת המאמר:


תקציר המאמר:
לפני 24 שנים הייתי עיתונאית ב"הארץ", ופעם כתבתי משהו שלא נשא חן בעיני אהוד אולמרט. הוא שיגר מכתב לעורך, שלא ראיתיו, כיוון שהוגדר בעיתון כ"נבזי ומלוכלך במיוחד". אלה היו השנים העליזות של אולמרט. הוא חגג את השררה עד הסוף, ביהירות, גאוותנות וזחיחות אין קץ. עיתונאיות כמוני וכמו עמיתתי חנה קים, שעסקה בפרשת החשבוניות הפיקטיביות של הליכוד בבחירות 88', הוא לא ראה ממטר, ומנהלת הלשכה שולה זקן מעולם לא חשבה שעליה לחזור אלי במסגרת תפקידי... המשך במאמר

מילות מפתח:


קישור ישיר למאמר:


גירסת HTML:
<html> <head> <title>החברים אולמרט, החברים של רובי</title> <meta name="description" content="לפני 24 שנים הייתי עיתונאית ב"הארץ", ופעם כתבתי משהו שלא נשא חן בעיני אהוד אולמרט. הוא שיגר מכתב לעורך, שלא ראיתיו, כיוון שהוגדר בעיתון כ"נבזי ומלוכלך במיוחד". אלה היו השנים העליזות של אולמרט. הוא חגג את השררה עד הסוף, ביהירות, גאוותנות וזחיחות אין קץ. עיתונאיות כמוני וכמו עמיתתי חנה קים, שעסקה בפרשת החשבוניות הפיקטיביות של הליכוד בבחירות 88', הוא לא ראה ממטר, ומנהלת הלשכה שולה זקן מעולם לא חשבה שעליה לחזור אלי במסגרת תפקידי... המשך במאמר"> <meta name="keywords" content="אולמרט,רובי ריבלין"> <meta name="expires" CONTENT="never"> <meta name="language" CONTENT="hebrew"> <meta name="distribution" CONTENT="Global"> <meta name="robots" content="index, follow"> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> </title> <body dir="rtl"> <h1>החברים אולמרט, החברים של רובי</h1><br/> <br/><strong>נכתב על ידי:<a title="החברים אולמרט, החברים של רובי" href="http://www.academics.co.il/Authors/Author2234.aspx">ד"ר אורית גלילי - צוקר</a></strong><br/> <br/><p, helvetica, sans-serif; text-align: start;">לפני 24 שנים הייתי עיתונאית ב"הארץ", ופעם כתבתי משהו שלא נשא חן בעיני <a href="http://www.haaretz.co.il/misc/search-results?searchType=textSearch&text=%D7%90%D7%94%D7%95%D7%93+%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%98+">אהוד אולמרט</a>. הוא שיגר מכתב לעורך, שלא ראיתיו, כיוון שהוגדר בעיתון כ"נבזי ומלוכלך במיוחד". אלה היו השנים העליזות של אולמרט. הוא חגג את השררה עד הסוף, ביהירות, גאוותנות וזחיחות אין קץ. עיתונאיות כמוני וכמו עמיתתי חנה קים, שעסקה בפרשת החשבוניות הפיקטיביות של הליכוד בבחירות 88', הוא לא ראה ממטר, ומנהלת הלשכה <a href="http://www.haaretz.co.il/misc/tags/1.4111">שולה זקן</a> מעולם לא חשבה שעליה לחזור אלי במסגרת תפקידי. מסביבו כירכרו אז בכירי העיתונאים: דן מרגלית, טומי לפיד, אמנון דנקנר, יצחק לבני. ברקע סופר על חברותו הקרובה עם נחום ברנע ושמעון שיפר. כולם כמובן גברים חזקים. ארבעת הראשונים בילו עם אולמרט בכל מקום: בבתים, בנסיעות לחו"ל, במסעדות, והאדירו את שמו בדיווחיהם ובפרשנויותיהם.</p> <p, helvetica, sans-serif; text-align: start;">בימים האחרונים מתרחשת דינמיקה שמזכירה את התקופה ההיא: חבורת עסקנים שהקריירה הפוליטית שלהם נגמרה או נתקעה (סילבן שלום, מאיר שטרית, דליה איציק, רובי ריבלין ובנימין בן אליעזר) הציגה את מועמדותה לנשיאות. לאיש מהם אין את הרהיטות, המעוף, הכישרון, עמוד השדרה המוסרי וההשראה הנדרשים כדי לייצג את המדינה, במיוחד בחו"ל, בתקופה קריטית שבה העולם מסתייג מהמדיניות הישראלית.</p> <p, helvetica, sans-serif; text-align: start;">אז רגע לפני שנבחר עסקן בינוני, שגם נגוע בבעיות אתיקה, לנשיא, <a href="http://www.haaretz.co.il/news/politi/1.2321665">מחליט </a>בנימין נתניהו — אפילו אם מעורבים בכך מניעים אישיים שהם מרכיב בלתי נפרד מהפוליטיקה — שיש לעצור את התהליך לכמה חודשים ולבחון אותו מהיסוד. אז מה קרה? מה נזעקו פתאום כל העיתונאים הבכירים לדקלם כתוכי מלות תדרוך של שר בכיר (עם מניע אישי) על הצורך בשמירת כללי המשחק? ממתי עיתונאים אמורים בכלל להיות שומרי הסף של הכללים? הם הראשונים שאמורים לאתגר את השיטה, להתריע על הבעייתיות שבה. הם הראשונים שהיו צריכים להזהיר מכך שישראל, למודת הטראומות של אולמרט וקצב, לא תמצא את עצמה עם נשיא מרשימת המועמדים המביכה הזאת.</p> <p, helvetica, sans-serif; text-align: start;">בדיוק כמו בימי אולמרט העליזים, העיתונאים הבכירים הם החברים הקרובים של ריבלין, כי הוא מאגר בלתי נדלה לכותרות ופרשנויות שליליות על נתניהו. האם אינם יודעים שמחוז הבחירה של ריבלין הם הקיצוניים שבקיצוני הליכוד? בוודאי שהם יודעים. האם ריבלין, שאין לו שום מעמד בעולם ודעותיו המדיניות נמצאות בקצה הסהרורי של הימין והומרו בשנים האחרונות בבדיחות קרש תפלות — הוא לדעתם האיש שיכול לייצג את ישראל כיום בעולם? האם עד כדי כך שנאתם לנתניהו מעוורת אותם, שהם אינם רואים כי אף אחת מהדמויות הפוליטיות שהעמידה עצמה לבחירה אינה מתאימה לתפקיד?</p> <p, helvetica, sans-serif; text-align: start;">האם כל יכולות התחקיר שלהם מסתכמות בשאלה המחזורית על השפעתה של שרה נתניהו על עמדת בעלה בעניין הנשיאות — השפעה שנראית לגיטימית לגמרי בהשוואה לכך שכעיתונאים אחראים הם לא טרחו לחזור ולשאול כל השנים את עליזה אולמרט, שוחרת זכויות האדם והשמאלנית ההומנית, מדוע אינה בודקת את מקורם של הכספים לנסיעות הרבות לחו"ל ולרכישת בתים יקרים.</p> <br/><br/> <strong><u>פרטים אודות כותב המאמר</u></strong> <br/> <p> <p>ממארס 2011 משמשת כראש הצוות לתקשורת פוליטית של יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו. עיתונאית "הארץ" לשעבר, בעלת תואר שלישי בתקשורת פוליטית ומחברת של שני ספרים בתחום מחקר זה. מלמדת את הקורסים מנהיגות פוליטית בעידן המדיה החדשה וסוגיות במיתוג ושיווק פוליטי באוניברסיטאות בר אילן ותל אביב.</p> </p> <br/><a href="http://www.academics.co.il">מקור המאמר: אקדמיקס - ספריית המאמרים של ישראל</a>

גירסת טקסט:
החברים אולמרט, החברים של רובי לפני 24 שנים הייתי עיתונאית ב"הארץ", ופעם כתבתי משהו שלא נשא חן בעיני אהוד אולמרט. הוא שיגר מכתב לעורך, שלא ראיתיו, כיוון שהוגדר בעיתון כ"נבזי ומלוכלך במיוחד". אלה היו השנים העליזות של אולמרט. הוא חגג את השררה עד הסוף, ביהירות, גאוותנות וזחיחות אין קץ. עיתונאיות כמוני וכמו עמיתתי חנה קים, שעסקה בפרשת החשבוניות הפיקטיביות של הליכוד בבחירות 88', הוא לא ראה ממטר, ומנהלת הלשכה שולה זקן מעולם לא חשבה שעליה לחזור אלי במסגרת תפקידי. מסביבו כירכרו אז בכירי העיתונאים: דן מרגלית, טומי לפיד, אמנון דנקנר, יצחק לבני. ברקע סופר על חברותו הקרובה עם נחום ברנע ושמעון שיפר. כולם כמובן גברים חזקים. ארבעת הראשונים בילו עם אולמרט בכל מקום: בבתים, בנסיעות לחו"ל, במסעדות, והאדירו את שמו בדיווחיהם ובפרשנויותיהם. בימים האחרונים מתרחשת דינמיקה שמזכירה את התקופה ההיא: חבורת עסקנים שהקריירה הפוליטית שלהם נגמרה או נתקעה (סילבן שלום, מאיר שטרית, דליה איציק, רובי ריבלין ובנימין בן אליעזר) הציגה את מועמדותה לנשיאות. לאיש מהם אין את הרהיטות, המעוף, הכישרון, עמוד השדרה המוסרי וההשראה הנדרשים כדי לייצג את המדינה, במיוחד בחו"ל, בתקופה קריטית שבה העולם מסתייג מהמדיניות הישראלית. אז רגע לפני שנבחר עסקן בינוני, שגם נגוע בבעיות אתיקה, לנשיא, מחליט בנימין נתניהו — אפילו אם מעורבים בכך מניעים אישיים שהם מרכיב בלתי נפרד מהפוליטיקה — שיש לעצור את התהליך לכמה חודשים ולבחון אותו מהיסוד. אז מה קרה? מה נזעקו פתאום כל העיתונאים הבכירים לדקלם כתוכי מלות תדרוך של שר בכיר (עם מניע אישי) על הצורך בשמירת כללי המשחק? ממתי עיתונאים אמורים בכלל להיות שומרי הסף של הכללים? הם הראשונים שאמורים לאתגר את השיטה, להתריע על הבעייתיות שבה. הם הראשונים שהיו צריכים להזהיר מכך שישראל, למודת הטראומות של אולמרט וקצב, לא תמצא את עצמה עם נשיא מרשימת המועמדים המביכה הזאת. בדיוק כמו בימי אולמרט העליזים, העיתונאים הבכירים הם החברים הקרובים של ריבלין, כי הוא מאגר בלתי נדלה לכותרות ופרשנויות שליליות על נתניהו. האם אינם יודעים שמחוז הבחירה של ריבלין הם הקיצוניים שבקיצוני הליכוד? בוודאי שהם יודעים. האם ריבלין, שאין לו שום מעמד בעולם ודעותיו המדיניות נמצאות בקצה הסהרורי של הימין והומרו בשנים האחרונות בבדיחות קרש תפלות — הוא לדעתם האיש שיכול לייצג את ישראל כיום בעולם? האם עד כדי כך שנאתם לנתניהו מעוורת אותם, שהם אינם רואים כי אף אחת מהדמויות הפוליטיות שהעמידה עצמה לבחירה אינה מתאימה לתפקיד? האם כל יכולות התחקיר שלהם מסתכמות בשאלה המחזורית על השפעתה של שרה נתניהו על עמדת בעלה בעניין הנשיאות — השפעה שנראית לגיטימית לגמרי בהשוואה לכך שכעיתונאים אחראים הם לא טרחו לחזור ולשאול כל השנים את עליזה אולמרט, שוחרת זכויות האדם והשמאלנית ההומנית, מדוע אינה בודקת את מקורם של הכספים לנסיעות הרבות לחו"ל ולרכישת בתים יקרים. נכתב על ידי ממארס 2011 משמשת כראש הצוות לתקשורת פוליטית של יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו. עיתונאית "הארץ" לשעבר, בעלת תואר שלישי בתקשורת פוליטית ומחברת של שני ספרים בתחום מחקר זה. מלמדת את הקורסים מנהיגות פוליטית בעידן המדיה החדשה וסוגיות במיתוג ושיווק פוליטי באוניברסיטאות בר אילן ותל אביב. מקור המאמר:אקדמיקס - ספריית המאמרים של ישראל http://www.academics.co.il

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported