פרסום המאמר באתרך

בחזרה למאמר

כותרת המאמר:


תקציר המאמר:
כיצד מיום אבוד מבחינת תנאי דאיה, ניתן להוציא לפעמים טיסת קרוס כל כך מיוחדת, שתישאר איתנו לתמיד.

מילות מפתח:


קישור ישיר למאמר:


גירסת HTML:
<html> <head> <title>סיפור של טיסת קרוס שיגרתית</title> <meta name="description" content="כיצד מיום אבוד מבחינת תנאי דאיה, ניתן להוציא לפעמים טיסת קרוס כל כך מיוחדת, שתישאר איתנו לתמיד."> <meta name="keywords" content="חוויה,כנרת,צניחה,מצנחי רחיפה,שמעון הנגבי,סיתוונית,שימי הנגבי,מצנח,קורס רחיפה,מצוקי דרגות,אפקט כינרת"> <meta name="expires" CONTENT="never"> <meta name="language" CONTENT="hebrew"> <meta name="distribution" CONTENT="Global"> <meta name="robots" content="index, follow"> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> </title> <body dir="rtl"> <h1>סיפור של טיסת קרוס שיגרתית</h1><br/> <br/><strong>נכתב על ידי:<a title="סיפור של טיסת קרוס שיגרתית" href="http://www.academics.co.il/Authors/Author9354.aspx">שמעון הנגבי</a></strong><br/> <br/><p><br /> ....את כל ההכנות כבר עשינו. רוח עצלה החלה לדשדש את הסרטים הצבעוניים במרומי העמדה בתבור. המשבים המזרחיים של אותו הבוקר, המאפיינים את תחילתה של עונת המעבר, החלו אט אט להתחלף ולהצביע על כיוון רוח מערבי, התחלת שינוי מגמה.</p> <p>השעה 11:30. השעות שקדמו בהמתנה, עברו בכייף ללא כל לחץ. שקט המאפיין יום חול שיגרתי בעמדה בתבור, בו כולם עסוקים בשיגרת היום יום שלהם.</p> <p>רק ירדן ואני בעמדה, מכינים קפה, נהנים מהריח החריף שלו, ומלווים את הזמן בשיחות על הא ועל דא.</p> <p>משב רצוף שמחזיק את הסרט במשך דקות ארוכות, מפיח בנו רוח חיים. ירדן לא בדיוק מבין על מה אני מדבר. כבר התחלנו לתכנן נסיעה חזרה בידיים ריקות.</p> <p>עוד מעט עולים לאוויר.. אני אומר לו, וזה סוחט ממנו חיוך בלתי רצוני עם מבט מלא סימני שאלה.</p> <p>אני מכין את הציוד, יורדים לעמדה ואני פורש. זהו. יהיה לנו חלון הזדמנויות קצר מאוד לצאת, לפני שהרוח תצפין. האובך, האינברסיה, השמיים הנקיים מכל שמץ שמזכיר עננה, ולוא הקטנה ביותר, כולם יחדיו כאילו צועקים לי שזה הולך להיות יום אבוד של צפוניות אומללות.</p> <p>אז את כל ההכנות כבר עשינו. פרשנו כנף טנדם ענקית. הצבע הלבן של החופה הפרושה לרוחב כל העמדה בתבור, הכיתוב הכחול והמיתרים הפזורים על הקרקע, כאילו הפיחו חיים בעמדה השוממה, אשר אני מורגל לראותה מלאה במרחפים ובגולשים. לא היום. מי בכלל מעיז לחשוב שיש סיכוי לעשות משהו היום ?</p> <p>חודש הרמאדן של המוסלמים ניכר היטב בזכות השקט העולה מדבוריה, הכפר למרגלות התבור. קולות המואזין קוטעים באחת את השקט הצלול הזה העוטף את העמק כולו.</p> <p>אנו בסידורים אחרונים לפני המראה.</p> <p>יום בלתי אפשרי, אני אומר לעצמי. לפחות, טוב שהשארנו רכב בסמוך לשדה הנחיתה למרגלות ההר. בטוח, אנחנו נמריא ולא נחזיק מעמד שלש דקות עלובות. נוחתים בוודאי, מייד לאחר ההמראה.</p> <p>בכל זאת, גם גלישה של שלש דקות, שווה את המאמץ. מכורים בדם. מה לעשות.</p> <p>סידורים אחרונים. ירדן גת בריתמת נוסע. חגור עם קסדה שחורה על הראש, ומצלמת ווידאו בגודל תותח בידו הימנית, מאובטחת ברצועה לפרק כף היד.</p> <p>פה ושם נכנס משב מערבי של 10 קמ"ש בקושי. בטח תרמיקה שמתפתחת מעל העמדה. מרחק הריצה מהמקום שבו אנו עומדים עד לשפת העמדה, 2.5 מטר עלובים.</p> <p>זו הולכת להיות הנפה של יציאה מיידית. בתוך תנועה, אחרת....</p> <p>בדיקות אחרונות.</p> <p>ירדן, תתכונן לרוץ ! מבט קדימה כל הזמן...!!</p> <p>הינה זה בא,,, הנפה. סיבוב, ריצה.</p> <p>שני צעדים ואנו מחוץ לעמדה. סינק מטורף ביציאה. כמעט מגרדים עם הישבן את השיחים למרגלות העמדה.</p> <p>מסה כבדה מאוד, ירדן המצלמה הציוד, ואני.</p> <p>ברקסים עד לחזה.. בלימה.</p> <p>שיכוך השקיעה.</p> <p>צבירת מהירות. עוד מהירות.</p> <p>ידיים למעלה בהדרגה. שלש שניות מהמראה ואנו במהירות טרים מלאה.</p> <p>אין זמן. מאבדים גובה. בדיוק מה שחשבתי. פניה לדורם לאורך המדרון המיוער בעצי אורן מחטיים. המשב החם העולה מלווה בריח האורנים שמתחתינו, מעורר צפצוף עצבני בווריו. הצפצוף הופך בשנייה אחת לצרחה. החופה נוסקת בבד אחת. אין לי פנאי להגיב בסיבוב, ואנו נופלים בצידה השני של הבועה.</p> <p>רגע.. בו ננסה למצוא שוב את הבועה הזו.</p> <p>סיבוב. שקיעה חריפה. בכל זאת אני חוזר לבועה ושוב נשאב אנכית ולא מספיק להסתובב. נופל שוב בצידה האחר של הבועה.</p> <p>שוב מסתובב. מאבד בסיבוב יותר ממה שמרוויח בבועה.</p> <p>מווותר.</p> <p>זהו. גובה החלטה. חייבים לגלוש החוצה לשדה.</p> <p>זהו להיום. אני חושב לעצמי, אין מה להתפלא. הרי ידעתי שזהו אופיו של היום.</p> <p>אבל... אולי עם קצת מזל מעל הכביש ייתכן שנימצא משהו.</p> <p>כלום. טסים לאורכו. ירדן כבר מכין את המצלמה ואת עצמו לנחיתה. עוד מעט לאורך הכביש. אולי בכל זאת.</p> <p>100 מטר מעל השטח. כלום.</p> <p>60 מטר ו.... הופ... משהו.</p> <p>סיבוב בתוך עילוי. שוב. הפסקה קצרה של הציפצוף. העילוי חזק ומסיבי וגם רחב מספיק. אני מנסה 360 מלא. מייד הווריו חוזר לצפצף. בוא ננסה לשמור את הצפצוף באופן רציף.</p> <p>מהדק סיבוב. משלים 360 בתוך עילוי כל הזמן. טוב !!!!</p> <p>החושים מתחדדים מאוד. את זה אסור לפספס. מהדק פנייה. ציפצוף רציף. אנחנו עדיין בעילוי. ....שני סיבובים. עוד בתוך צפצוף מרענן של ווריו. לא חזק. אבל סיבוב מלא בעילוי. טוב...!!</p> <p>שלשה סיבובים, ארבעה. מתמרכז טוב יותר. פעמים שומר כיוון, פעמים מהדק פנייה והכל כדי להשאר בתוך הבועה.</p> <p>עוד סיבוב, ועוד ועוד. אני מאבד כל קשר מחשבתי עם הנוסע שאתי. את התרמיקה אני מאמץ בחיבוק אישי וחזק ולא נותן לה לברוח. רק אני והתרמיקה.</p> <p>כל העולם מסביב מסתובב ומסתובב. אני מסדר לעצמי תנוחת ישיבה נוחה יותר בריתמה. עכשיו היד לופתת את הקרבינה בספרדר במשיכה אחידה של הברקס השומר על סיבוב קבוע, רק מידי פעם מבצע תיקונים באמצעות משיכה ושיחרור של ברקס חיצוני.</p> <p>המאמץ להתגבר על המסה הכבדה בסיבוב, מזכיר לי מידי פעם שאני עם ירדן בטנדם, ולא לבד.</p> <p>מבט אל החופה. סיבוב, יישור, סיבוב, הווריו לא מפסיק לצפצף. כל העת הידים עובדות במאמץ גדול כדי לשמור על מרכז תרמיקה.</p> <p>מלחמה. הכוחות שאני משקיע כדי להוציא סיבוב והידוק סיבוב, גדולים וסוחטים ממנה אנרגיה שהולכת ונגמרת לי.</p> <p>הגרון ניחר. הפה יבש ומשווע ללגימת מיים חיים. המתח והריכוז שלי, עצומים מכדי שאוכל לתאר. הכי הכי, זה לשמור על התרמיקה.</p> <p>בזווית העין אני רואה שאנו מעל גובה ההר. המנזר מסתובב לו במעגל אי שם במרחק. שוב מתמרכז. התרמיקה מתרחבת אך אני לא יכול להרפות את הלחץ על היד.</p> <p>בשלב זה הטיפוס הוא אחיד בתוך התרמיקה.</p> <p>איזה סיפוק עצום, איזה תחושה של ניצחון.</p> <p>בזווית העין אני קולט סימני קרקע בולטים שהולכים ומצטמצמים. גובה, גובה, גובה. הנה ההר. הנה המנזר. סיבוב ועוד סיבוב, ועוד עילוי ויותר חזק ויותר חזק. ואנו רק עולים ועולים.</p> <p>מרוב סיבובים אני מאבד אוריינטציה עם הקרקע לפרקי זמן קצרים.</p> <p>לא חשוב. העיקר שהסיבוב כלו בתוך צפצוף עולה ויורד.</p> <p>העומס על הידיים כבד מנשוא. הגרון ניחר, הפה יבש. לא מעיז לעזוב ריכוז לרגע כדי לשתות.</p> <p>אנו בתוך סיבובים רצופים כבר למעלה מעשר דקות.</p> <p>בטוח שעלינו גבוה. לא מעיז להסתכל בווריו. צריך את כל הריכוז לחופה. הצפצוף הרצוף מספיק לי. לא רוצה יותר מזה.</p> <p>רגע אחד. המחשבה רצה לירדן. מה הוא בעצם עושה כל הזמן הזה ?</p> <p>מבט מהיר ואני קולט אותו עם העדשה סוקרת את הארץ המסתובבת לו מתחת לרגליים עד לאופק הרחוק. מידי פעם הוא אינו מתאפק ומטה את הגוף לכיוון הנגדי לסיבוב. רוצה לייצב תמונה. זה מפריע לי, אך אני ממשיך בתיקון חריף יותר. הברך שלי מחזירה את משקל גופו למקום.</p> <p>לא יכול יותר.</p> <p>המון המון כח ואנרגיה שהולכים ומתרוקנים ממני.</p> <p>עוד כוח, עוד לחץ. מידי פעם התרמיקה מתפרצת למעלה בכיוון אנכי באופן פתאומי, ואז הנסיקה היא כמעט אנכית. מהדק סיבוב. שוב עולה.</p> <p>אוף.... כמה כוח אני עוד יכול לבזבז ?!?</p> <p>המחשבה שאולי יגמר לי הכל ולא ישאר משהו לטפל במצב בלתי צפוי, מרתיעה אותי.</p> <p>חבל לעזוב תרמיקה. אין לי עוד כוח. זה הרבה עלי.</p> <p>15 דקות רצוף בתוך תרמיקה חזקה עם עבודת ידיים אינטנסיבית.</p> <p>בזווית העין אני קולט את כפר תבור למטה מתחתינו. פסגת ההר כבר ניראית כגבעה קטנה. זהו, אני לא יכול להמשיך.</p> <p>מיישר כנף, וטס מזרחה.</p> <p>מיים, מיים, אני צועק לירדן. הצינורית שלי אבודה אי שם מאחורי הריתמה. אין לי זמן וסבלנות לחפש אותה. רוצה לשתות. ומהר.</p> <p>ירדן מגיש לי את צינורית המים שלו.</p> <p>לגימה מרעננת. אוף... כמה אני זקוק לזה.</p> <p>מבט מהיר לווריו. 1,390 מטר. לא רע. התאוששות בתרמיקה אחת, מגובה 60 מטר מעפ"ש. הרבה עבודה אבל תחושת ניצחון.</p> <p>אנו גולשים אל תוך שדמות דבורה, סינק רציני. הכל הולך לאיבוד מהר, בתוך דקות ספורות. מעל שדמות דבורה, אנו כבר מתחילים להתכוננן לנחיתה. ירדן מסנן מבין שיניו שאת היום הזה כבר הירווחנו, ואם ננחת אז לא נורא.</p> <p>מאבדים גובה. אל תמהר להספיד. אני אומר לו.</p> <p>אני מתחיל לבחון שדות נחיתה.</p> <p>נחל תבור מתחתינו. מהערוץ בו הוא עובר בין הגבעות עולה תרמיקה.</p> <p>סיבוב. שוב סיבוב.</p> <p>זה לא נגמר. מסתובבים בעילוי. שוב ושוב. עוד כ-10 דקות. הטיפוס עם הסחיפה, ואנו כבר 1100 מטר מעל יבנאל. ריח חריף של עיזים מגיע לאפי. תרמיקה. עכשיו רק צריך לבוא העילוי. איפוא הוא ?</p> <p>בום !! פצצה... מצד ימין.</p> <p>קריסה 50% של כנף שמאל.</p> <p>ירדן ! גוף ימינה ימינה כל המשקל. יש לנו קריסה !!</p> <p>שללללללללאאאאפפפפפפפפ..... הפתיחה המהירה של הכנף מחזירה אותנו לטיסה רגילה. יש לנו טרמיקה חזקה מאוד. מה אנו עושים איתה ??</p> <p>העייפות כבר מתחילה לפגוע במוטיבציה. מוותר.</p> <p>אולי נצליח לגלוש לכינרת שכבר קרובה מאוד.</p> <p>בלי משים, אנו נכנסים לגלישה אך אל תוך איזור של רוח מזרחית. את זה אני אדע רק בגלישה הסופית לנחיתה...</p> <p>מאבדים גובה. אלומות מרחק מאות מטרים.</p> <p>תרמיקה. טסים לאורך הכביש המוביל קווי מתח גבוהים ומאיימים.</p> <p>שדה נחיתה.</p> <p>עייפות. זהו. כדאי לנחות. מה כבר יש להתלונן. זה היה יום אבוד מלכחילה.</p> <p>אחלה טיסה !!</p> <p>צלע בסיס מעל מטע. יציאה לפיינל מערבי.</p> <p>הופס.... רגע, מה זה ?!? רוח גבבבבב...</p> <p>זהו. אין אפשרות להסתובב. האדמה רצה ואצה מתחת רגלינו בפיינל.</p> <p>רגליים למעלה !!! למעלה !! נוחתים על הישבן !! אני צועק.</p> <p>ריצה מטורפת של המסה הענקית הזו של טנדם עם שני נוסעים לא רזים, ומתחת הקרקע מאיצה ואיצה. ..</p> <p>ליפוף של ברקסים...</p> <p>עוד ליפוף..</p> <p>עוד ליפוף...</p> <p>מייד.. הנגגגגגגיייעעעעעעעההההההה.......</p> <p>נמרחים על השדה החרוש . מזל שהוא נקי מרגבים...</p> <p>3-4 מטר גריררררררררההה.......... עצירה. חופה רצה ועוברת אותנו. אנו ישובים על הקרקע החמה.</p> <p>נעצרנו...</p> <p>חיוך אין סופי כזה... בפנים של ירדן כאשר הוא מסובב את פניו אלי..</p> <p>שימי !! זו הייתה הנחיתה הגרועה הטובה ביותר שהייתה לי !!!</p> <p>אין מילים.</p> <p>אופורייה.</p> <p>מקפלים.</p> <p>הולכים בשדה לכיוון הכביש.</p> <p>שקט. ללא מילים.</p> <p>האופוריה שולטת.</p> <p>כביש.</p> <p>טרמפים.</p> <p>חזרה להר.</p> <p>צפרים שרות מזמרות כל הזמן באזניים..... איפוא הן ??</p> <p>שימי הנגבי</p> <p>סוכות</p> <p>התשס"ז</p> <p><strong><a href="http://www.sitvanit.com/Articles/Students/YardenGat/Cross1.htm" target="_blank">הסיפור על פי גירסת הצלם</a></strong></p> <p><a href="http://www.sitvanit.com" target="_blank">בקרו באתר סיתוונית - בית ספר לרחיפה</a></p> <br/><br/> <strong><u>פרטים אודות כותב המאמר</u></strong> <br/> <br/><a href="http://www.academics.co.il">מקור המאמר: אקדמיקס - ספריית המאמרים של ישראל</a>

גירסת טקסט:
סיפור של טיסת קרוס שיגרתית ....את כל ההכנות כבר עשינו. רוח עצלה החלה לדשדש את הסרטים הצבעוניים במרומי העמדה בתבור. המשבים המזרחיים של אותו הבוקר, המאפיינים את תחילתה של עונת המעבר, החלו אט אט להתחלף ולהצביע על כיוון רוח מערבי, התחלת שינוי מגמה. השעה 11:30. השעות שקדמו בהמתנה, עברו בכייף ללא כל לחץ. שקט המאפיין יום חול שיגרתי בעמדה בתבור, בו כולם עסוקים בשיגרת היום יום שלהם. רק ירדן ואני בעמדה, מכינים קפה, נהנים מהריח החריף שלו, ומלווים את הזמן בשיחות על הא ועל דא. משב רצוף שמחזיק את הסרט במשך דקות ארוכות, מפיח בנו רוח חיים. ירדן לא בדיוק מבין על מה אני מדבר. כבר התחלנו לתכנן נסיעה חזרה בידיים ריקות. עוד מעט עולים לאוויר.. אני אומר לו, וזה סוחט ממנו חיוך בלתי רצוני עם מבט מלא סימני שאלה. אני מכין את הציוד, יורדים לעמדה ואני פורש. זהו. יהיה לנו חלון הזדמנויות קצר מאוד לצאת, לפני שהרוח תצפין. האובך, האינברסיה, השמיים הנקיים מכל שמץ שמזכיר עננה, ולוא הקטנה ביותר, כולם יחדיו כאילו צועקים לי שזה הולך להיות יום אבוד של צפוניות אומללות. אז את כל ההכנות כבר עשינו. פרשנו כנף טנדם ענקית. הצבע הלבן של החופה הפרושה לרוחב כל העמדה בתבור, הכיתוב הכחול והמיתרים הפזורים על הקרקע, כאילו הפיחו חיים בעמדה השוממה, אשר אני מורגל לראותה מלאה במרחפים ובגולשים. לא היום. מי בכלל מעיז לחשוב שיש סיכוי לעשות משהו היום ? חודש הרמאדן של המוסלמים ניכר היטב בזכות השקט העולה מדבוריה, הכפר למרגלות התבור. קולות המואזין קוטעים באחת את השקט הצלול הזה העוטף את העמק כולו. אנו בסידורים אחרונים לפני המראה. יום בלתי אפשרי, אני אומר לעצמי. לפחות, טוב שהשארנו רכב בסמוך לשדה הנחיתה למרגלות ההר. בטוח, אנחנו נמריא ולא נחזיק מעמד שלש דקות עלובות. נוחתים בוודאי, מייד לאחר ההמראה. בכל זאת, גם גלישה של שלש דקות, שווה את המאמץ. מכורים בדם. מה לעשות. סידורים אחרונים. ירדן גת בריתמת נוסע. חגור עם קסדה שחורה על הראש, ומצלמת ווידאו בגודל תותח בידו הימנית, מאובטחת ברצועה לפרק כף היד. פה ושם נכנס משב מערבי של 10 קמ"ש בקושי. בטח תרמיקה שמתפתחת מעל העמדה. מרחק הריצה מהמקום שבו אנו עומדים עד לשפת העמדה, 2.5 מטר עלובים. זו הולכת להיות הנפה של יציאה מיידית. בתוך תנועה, אחרת.... בדיקות אחרונות. ירדן, תתכונן לרוץ ! מבט קדימה כל הזמן...!! הינה זה בא,,, הנפה. סיבוב, ריצה. שני צעדים ואנו מחוץ לעמדה. סינק מטורף ביציאה. כמעט מגרדים עם הישבן את השיחים למרגלות העמדה. מסה כבדה מאוד, ירדן המצלמה הציוד, ואני. ברקסים עד לחזה.. בלימה. שיכוך השקיעה. צבירת מהירות. עוד מהירות. ידיים למעלה בהדרגה. שלש שניות מהמראה ואנו במהירות טרים מלאה. אין זמן. מאבדים גובה. בדיוק מה שחשבתי. פניה לדורם לאורך המדרון המיוער בעצי אורן מחטיים. המשב החם העולה מלווה בריח האורנים שמתחתינו, מעורר צפצוף עצבני בווריו. הצפצוף הופך בשנייה אחת לצרחה. החופה נוסקת בבד אחת. אין לי פנאי להגיב בסיבוב, ואנו נופלים בצידה השני של הבועה. רגע.. בו ננסה למצוא שוב את הבועה הזו. סיבוב. שקיעה חריפה. בכל זאת אני חוזר לבועה ושוב נשאב אנכית ולא מספיק להסתובב. נופל שוב בצידה האחר של הבועה. שוב מסתובב. מאבד בסיבוב יותר ממה שמרוויח בבועה. מווותר. זהו. גובה החלטה. חייבים לגלוש החוצה לשדה. זהו להיום. אני חושב לעצמי, אין מה להתפלא. הרי ידעתי שזהו אופיו של היום. אבל... אולי עם קצת מזל מעל הכביש ייתכן שנימצא משהו. כלום. טסים לאורכו. ירדן כבר מכין את המצלמה ואת עצמו לנחיתה. עוד מעט לאורך הכביש. אולי בכל זאת. 100 מטר מעל השטח. כלום. 60 מטר ו.... הופ... משהו. סיבוב בתוך עילוי. שוב. הפסקה קצרה של הציפצוף. העילוי חזק ומסיבי וגם רחב מספיק. אני מנסה 360 מלא. מייד הווריו חוזר לצפצף. בוא ננסה לשמור את הצפצוף באופן רציף. מהדק סיבוב. משלים 360 בתוך עילוי כל הזמן. טוב !!!! החושים מתחדדים מאוד. את זה אסור לפספס. מהדק פנייה. ציפצוף רציף. אנחנו עדיין בעילוי. ....שני סיבובים. עוד בתוך צפצוף מרענן של ווריו. לא חזק. אבל סיבוב מלא בעילוי. טוב...!! שלשה סיבובים, ארבעה. מתמרכז טוב יותר. פעמים שומר כיוון, פעמים מהדק פנייה והכל כדי להשאר בתוך הבועה. עוד סיבוב, ועוד ועוד. אני מאבד כל קשר מחשבתי עם הנוסע שאתי. את התרמיקה אני מאמץ בחיבוק אישי וחזק ולא נותן לה לברוח. רק אני והתרמיקה. כל העולם מסביב מסתובב ומסתובב. אני מסדר לעצמי תנוחת ישיבה נוחה יותר בריתמה. עכשיו היד לופתת את הקרבינה בספרדר במשיכה אחידה של הברקס השומר על סיבוב קבוע, רק מידי פעם מבצע תיקונים באמצעות משיכה ושיחרור של ברקס חיצוני. המאמץ להתגבר על המסה הכבדה בסיבוב, מזכיר לי מידי פעם שאני עם ירדן בטנדם, ולא לבד. מבט אל החופה. סיבוב, יישור, סיבוב, הווריו לא מפסיק לצפצף. כל העת הידים עובדות במאמץ גדול כדי לשמור על מרכז תרמיקה. מלחמה. הכוחות שאני משקיע כדי להוציא סיבוב והידוק סיבוב, גדולים וסוחטים ממנה אנרגיה שהולכת ונגמרת לי. הגרון ניחר. הפה יבש ומשווע ללגימת מיים חיים. המתח והריכוז שלי, עצומים מכדי שאוכל לתאר. הכי הכי, זה לשמור על התרמיקה. בזווית העין אני רואה שאנו מעל גובה ההר. המנזר מסתובב לו במעגל אי שם במרחק. שוב מתמרכז. התרמיקה מתרחבת אך אני לא יכול להרפות את הלחץ על היד. בשלב זה הטיפוס הוא אחיד בתוך התרמיקה. איזה סיפוק עצום, איזה תחושה של ניצחון. בזווית העין אני קולט סימני קרקע בולטים שהולכים ומצטמצמים. גובה, גובה, גובה. הנה ההר. הנה המנזר. סיבוב ועוד סיבוב, ועוד עילוי ויותר חזק ויותר חזק. ואנו רק עולים ועולים. מרוב סיבובים אני מאבד אוריינטציה עם הקרקע לפרקי זמן קצרים. לא חשוב. העיקר שהסיבוב כלו בתוך צפצוף עולה ויורד. העומס על הידיים כבד מנשוא. הגרון ניחר, הפה יבש. לא מעיז לעזוב ריכוז לרגע כדי לשתות. אנו בתוך סיבובים רצופים כבר למעלה מעשר דקות. בטוח שעלינו גבוה. לא מעיז להסתכל בווריו. צריך את כל הריכוז לחופה. הצפצוף הרצוף מספיק לי. לא רוצה יותר מזה. רגע אחד. המחשבה רצה לירדן. מה הוא בעצם עושה כל הזמן הזה ? מבט מהיר ואני קולט אותו עם העדשה סוקרת את הארץ המסתובבת לו מתחת לרגליים עד לאופק הרחוק. מידי פעם הוא אינו מתאפק ומטה את הגוף לכיוון הנגדי לסיבוב. רוצה לייצב תמונה. זה מפריע לי, אך אני ממשיך בתיקון חריף יותר. הברך שלי מחזירה את משקל גופו למקום. לא יכול יותר. המון המון כח ואנרגיה שהולכים ומתרוקנים ממני. עוד כוח, עוד לחץ. מידי פעם התרמיקה מתפרצת למעלה בכיוון אנכי באופן פתאומי, ואז הנסיקה היא כמעט אנכית. מהדק סיבוב. שוב עולה. אוף.... כמה כוח אני עוד יכול לבזבז ?!? המחשבה שאולי יגמר לי הכל ולא ישאר משהו לטפל במצב בלתי צפוי, מרתיעה אותי. חבל לעזוב תרמיקה. אין לי עוד כוח. זה הרבה עלי. 15 דקות רצוף בתוך תרמיקה חזקה עם עבודת ידיים אינטנסיבית. בזווית העין אני קולט את כפר תבור למטה מתחתינו. פסגת ההר כבר ניראית כגבעה קטנה. זהו, אני לא יכול להמשיך. מיישר כנף, וטס מזרחה. מיים, מיים, אני צועק לירדן. הצינורית שלי אבודה אי שם מאחורי הריתמה. אין לי זמן וסבלנות לחפש אותה. רוצה לשתות. ומהר. ירדן מגיש לי את צינורית המים שלו. לגימה מרעננת. אוף... כמה אני זקוק לזה. מבט מהיר לווריו. 1,390 מטר. לא רע. התאוששות בתרמיקה אחת, מגובה 60 מטר מעפ"ש. הרבה עבודה אבל תחושת ניצחון. אנו גולשים אל תוך שדמות דבורה, סינק רציני. הכל הולך לאיבוד מהר, בתוך דקות ספורות. מעל שדמות דבורה, אנו כבר מתחילים להתכוננן לנחיתה. ירדן מסנן מבין שיניו שאת היום הזה כבר הירווחנו, ואם ננחת אז לא נורא. מאבדים גובה. אל תמהר להספיד. אני אומר לו. אני מתחיל לבחון שדות נחיתה. נחל תבור מתחתינו. מהערוץ בו הוא עובר בין הגבעות עולה תרמיקה. סיבוב. שוב סיבוב. זה לא נגמר. מסתובבים בעילוי. שוב ושוב. עוד כ-10 דקות. הטיפוס עם הסחיפה, ואנו כבר 1100 מטר מעל יבנאל. ריח חריף של עיזים מגיע לאפי. תרמיקה. עכשיו רק צריך לבוא העילוי. איפוא הוא ? בום !! פצצה... מצד ימין. קריסה 50% של כנף שמאל. ירדן ! גוף ימינה ימינה כל המשקל. יש לנו קריסה !! שללללללללאאאאפפפפפפפפ..... הפתיחה המהירה של הכנף מחזירה אותנו לטיסה רגילה. יש לנו טרמיקה חזקה מאוד. מה אנו עושים איתה ?? העייפות כבר מתחילה לפגוע במוטיבציה. מוותר. אולי נצליח לגלוש לכינרת שכבר קרובה מאוד. בלי משים, אנו נכנסים לגלישה אך אל תוך איזור של רוח מזרחית. את זה אני אדע רק בגלישה הסופית לנחיתה... מאבדים גובה. אלומות מרחק מאות מטרים. תרמיקה. טסים לאורך הכביש המוביל קווי מתח גבוהים ומאיימים. שדה נחיתה. עייפות. זהו. כדאי לנחות. מה כבר יש להתלונן. זה היה יום אבוד מלכחילה. אחלה טיסה !! צלע בסיס מעל מטע. יציאה לפיינל מערבי. הופס.... רגע, מה זה ?!? רוח גבבבבב... זהו. אין אפשרות להסתובב. האדמה רצה ואצה מתחת רגלינו בפיינל. רגליים למעלה !!! למעלה !! נוחתים על הישבן !! אני צועק. ריצה מטורפת של המסה הענקית הזו של טנדם עם שני נוסעים לא רזים, ומתחת הקרקע מאיצה ואיצה. .. ליפוף של ברקסים... עוד ליפוף.. עוד ליפוף... מייד.. הנגגגגגגיייעעעעעעעההההההה....... נמרחים על השדה החרוש . מזל שהוא נקי מרגבים... 3-4 מטר גריררררררררההה.......... עצירה. חופה רצה ועוברת אותנו. אנו ישובים על הקרקע החמה. נעצרנו... חיוך אין סופי כזה... בפנים של ירדן כאשר הוא מסובב את פניו אלי.. שימי !! זו הייתה הנחיתה הגרועה הטובה ביותר שהייתה לי !!! אין מילים. אופורייה. מקפלים. הולכים בשדה לכיוון הכביש. שקט. ללא מילים. האופוריה שולטת. כביש. טרמפים. חזרה להר. צפרים שרות מזמרות כל הזמן באזניים..... איפוא הן ?? שימי הנגבי סוכות התשס"ז הסיפור על פי גירסת הצלם בקרו באתר סיתוונית - בית ספר לרחיפה נכתב על ידי מקור המאמר:אקדמיקס - ספריית המאמרים של ישראל http://www.academics.co.il

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported