|
מתוך מגילת העצמאות: "... אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית, בארץ ישראל – היא מדינת ישראל.
הטקסט ברור, התוכן מדבר בעד עצמו והפרשנויות בנושא זה מיותרות.
"אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, ו' באייר תש"ח, 15 במאי 1948... מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית – אשר תיקרא בשם ישראל.
כל הניסיונות לפרשן, לעמעם, להרחיב או להגמיש את ההגדרה, לא יועילו. מדובר במדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית.
למאמר המלא...
|
|
התקשורת, הגזימה בפרשה. לא בגילוייה, אלא בהתנפלות האגרסיבית, צמאת סיפורי הצבע סביב העובדות. הפרשנות שנסקרה בהרחבה, לא היתה קשורה עובדתית לאירוע, עד כדי גילויים על כתב אישום (שלא היה) משפט (שלא היה) ועונש התקשורתי וציבורי – לא פרופורציונלי.
אבל האשמה העיקרית – נופלת בחלקו של פרופ' פרנקל.
לא המעשה היה חמור – אלא הצגת הגרסאות בצורה לא נבונה ובאור עמום ותמוה.
פתגם אנגלי משפטי – "מי שבא לבג"צ, חייב לבוא בידיים נקיות".
למאמר המלא...
|
|
העיתונאי אמנון לוי, מעלה סדרה חדשה בטלויזיה על "השד העדתי" – קרי הקיפוח העדתי – נושא שכבר שנים לא יורד מהפרק.
כל עת של בחירות או מאבקים חברתיים, נושא "השד העדתי" נוטל חלק חשוב בשיח החברתי.
מי שיכול להצביע, על מדינה בעולם, כולל הדמוקרטיות הנאורות והוותיקות, שם אין אפליה על רקע דתי, עדתי, חברתי, מוצא, מין, גזע – שיקום.
אף אחד לא קם, כי המציאות יש לה מומנטום משלה.
למאמר המלא...
|
|
המושג "מחווה" – בהקשר של שחרור רוצחים עם דם ישראליים על ידיהם, צורם מעורר זעם לגיטימי ומובן.
וועדת שמגר שהוקמה אחרי חטיפת גלעד שליט, קבעה קריטריונים ודפוסי פעולה לשחרור מחבלים, בשלבים שונים של מו"מ, נראה על פניו – שהנוהלים לא מיושמים.
שחרור מחבלים/רוצחים – כשלב בהסכם שלום, נשמע יותר אלגנטי ופוליטי, והוא נעשה באישור השב"כ, לפחות לגבי רוב המחבלים.
ביבי – לא רוצה – לקבל תווית של סרבן שלום.
למאמר המלא...
|
|
מולדתי, בארץ הולדתי הפקדת בי רוחך עד לבי כדי לשורר את אהבתי עלייך ודמעותיי נטפו מור על כפותיי
לשור בקול נעים המספר על השלום לך ארצי ציון ישראל.
בדרך הילוכי בך ציון תמתי, נעמת לי מאהבתי אליך מולדת הולדתי ,
אך בתוכי הייתי כסער על תומי, נודד על בדדי לאחדותך ארצי
ועל יתומי שקדתי בדמעה לשירי אהבתי על בארי, בשדותייך מושבתי.
בדרך אהבתי ראיתי מחלומי למבשרייך בשירי הנואמת רוח בשדותייך ארצי.
למאמר המלא...
|
|
נתניהו התחייב למשאל עם, בשלב שלפני חתימה על הסכם עם הפלסטינאים.
בנט ולפיד תומכים במהלך, ציפי לבני, שלי יחימוביץ ואיווט ליברמן – מתנגדים.
בין הפוליטיקאים והפרשנים, יש חילוקי דעות ונימוקים בעד ונגד, אבל עיקר הנטל של ההחלטה הגורלית/ההיסטורית – הוא בידי העם.
ביבי צודק – בעולם האכזר שמסביבנו, קולו של החזק נשמע ומכובד.
למאמר המלא...
|
|
תחילת הדיונים בוושינגטון בין ישראל לפלסטינאים, היא תוצאה של לחץ מאסיבי מצד ארה"ב, בראשות אובמה ומזכיר המדינה קרי.
מדובר במחווה מצד ישראל ובמהלך דומה מצד אבו-מאזן, כששני הצדדים יודעים שהרבה מלל יישפך, הרבה קפה ישתו – ותוצאות יהיו שוליות.
ישראל תשחרר מחבלים בשלבים, אבו-מאזן יראה בזה הישג לעמדתו, וציפי לבני, יו"ר הצוות הישראלי, אחרי שנה של דיונים, יוצאת בידיים מושטות ותחזור בידיים ריקות.
יש לי תכנית – אם ביבי יסכים ליישם אותה.
למאמר המלא...
|
|
הסיוע של המדינה הוא גם בדמות 2 חוקים חשובים. האחד, חוק נגישות לנכים – כלומר כל מוסד ציבורי חייב להיות נגיש לנכים – במיוחד ישובים על כסא גלגלים.
למאמר המלא...
|
|
20 שנה להסכם אוסלו, חלק מהיוזמים, מבצעים, עדיין חיים ומשתדלים לשכנע את עצמם ואותנו, שמדובר במהלך מבריק, למרות הכישלון המעשי ביישומו, הבנתו ובהשלכותיו.
רבין ז"ל (כראש ממשלה) שאל את השאלות הנכונות והעלה לדיון את הסוגיות הבעייתיות. אבל צוות החשיבה שהיה גם צוות ההכנה להסכם, בראשות פרס, ביילין, פונדק ויואל זינגר, הלחיצו אותו ולמעשה כופפו את ידיו עד שאמר: מסכים אני".
פרס נובל לרבין, פרס, עראפת – הוא דוגמא לזילות הפרס ופגיעה בשמו ומטרתו של נובל. פרס נובל נותנים על תוצאות ולא על מאמצים.
למאמר המלא...
|
|
התקשורת גועשת עם גילוי אסיר נוסף – המסומן ב-X, המציאות שונה לחלוטין.
אין פגיעה בדמוקרטיה, אין פגיעה בזכויות אזרח, אין פגיעה בזכות הציבור לדעת – אבל יש הגנה על דמוקרטיה, על ביטחון המדינה, סודותיה, ארגוניה ויחסי החוץ שלה. בקיצור, סערה ב-X מים.
המלצה אישית – להחליף את הסימון X – באות אחרת – ידידותית יותר.
למאמר המלא...
|