|
צאצאי הבנים של יעקב מתפתחים לקהילה גדולה, מתחיל תהליך התגבשות המשפחות לעם.
ואכן, זהו אחד ההבדלים בין חומש בראשית לחומש שמות. בעוד שחומש בראשית עוסק באבות האומה אברהם, יצחק יעקב ובתולדותיהם כיחידים, הרי מחומש שמות הדיון הוא בישות הכוללת, לא בפרטים אלא בעם כולו.
והנה, לאחר שהכתוב עוסק בעם, מופיעים שוב שמות של יחידים, ליתר דיוק של יחידות.
למאמר המלא...
|
|
"פרי גני הנה הבאתי, / מלוא הטנא רב פאר. / ביכורים פה העליתי, / וראשי עטרתי זר.
ל, ל, ל... // מן הכפר מוביל העירה / בן רועים טלה וגדי, / ושיריו בקול ישירה: / דידל, דידל, דידל די! לי, לי, לי... // בן איכר מפרי גנהו - תאנים ורימונים, / ובסל לו על שיכמהו / תהמינה זוג יונים. לו, לו, לו..." [1].
מתי שרנו זאת, או מתי נשמע שוב שירים דומים? התשובה, מן הסתם, פשוטה: לקראת חג הביכורים, לקראת חג השבועות.
מה הביאנו לפזם שיר ביכורים בחודש אלול, לקראת ראש השנה?
למאמר המלא...
|
|
השבוע באם המושבות, פתח תקווה, עדיין מסרבים מספר מנהלי בתי ספר לא לקבל תלמידים יוצאי אתיופיה ללימודים אצלם. בתקשורת דווח על נער בן 17, מאזור פתח תקווה שהתאכזר כלפי חתולי רחוב והרג בהם. וברדיו שמעתי על אישה שלוכדת יונים ותולשת להם את הראש.
ובעבר שרנו בקול ממש ברגש, ובכוונה רבה: "לעולל ולרך / שערים פה נפתח / למך ולזקן / אנו פה חומת מגן".
ובפרשת השבוע, פרשת "כִּי תֵצֵא", נאמר: "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר" [3]. על איזה "עֶרְוַת דָּבָר" מדובר? ומה פירוש מאופיינת "
למאמר המלא...
|
|
האם ידעת מיהו האדם הרצוי? האם קימת דמות כזו? קשה להאמין, נכון? בכל-זאת, המלצה לכך מצויה באופן מפורש, נא לקרוא היטב: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ". ואל יהיה הדבר קל בעיניך הבוחנות בספקנות, גם במקרא רק דמויות בודדות זכו לתיאור כזה. הראשון ששמו קושר לאפיון זה הוא בונה התיבה הצפה על מי המבול: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' [...] נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ". גם אברהם בורך בכך מפי האלוהים
למאמר המלא...
|
|
"שתדע לראות את האור / ולמצוא את האמת / בתוך החושך הגדול". "לראות אור", "למצוא אמת" האם זה מקרי שבוב דילן מקשר ביניהם?
גם בפרשת השבוע, פרשת "רְאֵה", מבקש אלוהים מבני ישראל לראות.
הפרשה נפתחת כך "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". הפתיחה שעושה שימוש בלשון צווי יחיד "רְאֵה" וגם בלשון נוכחים "לִפְנֵיכֶם" מביאה את רבינו בחיי להציג שתי תובנות: א. הראייה הזו, הזיהוי של הברכה והקללה, אינם כישור של יחידים בעלי סגולה מיוחדת אלא יכולת שכל אדם ניחן בה. ב. הראיה הנדונה
למאמר המלא...
|
|
"ברל כצנלסון אמר פעם, כי 'אלמלא ידע ישראל להתאבל במשך דורות על חורבנו... לא היו קמים לנו לא הס, ולא פינסקר, לא הרצל ולא נורדוי... יהודה הלוי לא היה יכול ליצור את ציון הלא תשאלי?', וביאליק לא היה יכול ליצור את מגילת האש'. חיים ארלוזורוב, מהבולטים שבמנהיגי תנועת הפועלים, הגדיר בתחילת המאה שעברה את ט' באב כ'יום האבל הגדול ביותר של האומה. יום אזכרת הנשמות של גורלו'". ובכל-זאת, "רק אצל מעטים מקנן עדיין כאב ממשי על חורבן בית המקדש לפני כאלפיים שנה".
למאמר המלא...
|
|
"תמיד יהי דברך אשר יורך מצפונך, אך דבר נא בטוב לב, בענווה ומתוך דבקות באמת". איני יודע אם הקיסר מרקוס אורליוס שמע על מזמורי תהלים, אבל משוררנו הקדימוֹ ואמר: "הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ"; "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה". לא באנו להכריע מי המקור אלא להציג מסגרת לבחינת דברי משה.
משה עומד בסופו של המסע הארוך אותו יזם, הניע והוביל במשך ארבעים שנה. למסע היה יעד ברור: להגיע לארץ כנען. העם עומד על סף הכניסה לארץ היעודה. משה לא יעבור את הירדן.
למאמר המלא...
|
|
"מזלזל באינטליגנציה של הציבור וסבור כי הזיכרון הקולקטיווי בישראל אינו אורך יותר מ-24 שעות. אחרת אי אפשר להבין כיצד יכול היה לפרסם ביום חמישי האחרון, במצח נחושה, הודעה רצופת סתירות שאינה אמת. [...] הזיגזגים שלו מעידים על סתירות שזועקות לשמים.
התנהלותו והודעותיו אפופות באי אמירת אמת ובהצגת מצג שווא לציבור. [...] אם היו לו מעט יושרה וכבוד עצמי, כמצופה מלוחם אמיץ ועתיר הישגים כמוהו, הוא היה לכל הפחות מודה בטעויותיו, מתנצל ומנער את חוצנו מכל הפרשה. במקום זה הוא מעדיף להתחפר ולהסתבך במערכת סתירות
למאמר המלא...
|
|
"אך אם פעם תהיי צוחקת / בלעדי במסיבת מרעייך, /
תעבור קנאתי שותקת / ותשרוף את ביתך עלייך." שר נתן אלתרמן בזעם מכלה "כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם"? מאז ימי ראשית הקנאה מכלה את יעדה. אפילו אדם שנוצר בחסד האל "וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'" אינו מתגבר על קנאתו "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. ולמרות אזהרת האלוהים, מממש קין את כליון קנאתו ללא הרהור כלשהו: "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן
למאמר המלא...
|
|
דוד בן גוריון ראש הממשלה הראשון טען: "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים". האין בביטוי זה חיוב "בבדידות העצמית" הזו? אפשר אכן להבין זאת כך. וגם בימינו אפשר לקרוא דברים ברוח זו. זה וודאי לא מפליא. הרי הפסוק "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" כתוב בתורה באופן מפורש.
למרות זאת, משה שרת, שהיה שר החוץ, לא התלהב מנוסח מוחלט זה וטען כלפי בן גוריון: "אלה "הדיבורים שאתה מפליט בעידנא דריתחא על 'אום שמום'. אני בטוח כי אלמלא החלטת העצרת ב- 1947, לא הייתה מדינת ישרא
למאמר המלא...
|