האם טיפול קוגניטיבי מועיל בטיפול במצבי דיכאון?
במאמר זה אנסה לבדוק את העדויות המחקריות ליעילותו של טיפול קוגניטיבי במצבי דיכאון,אך תחילה מספר מילים לגבי הטיפול הקוגניטיבי. הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי כפי שהוא מוכר היום החל להתפתח בשנות ה-50 על ידי אלברט אליס ובשנות ה-60 על ידי אהרון בק.מאז נבדקה שיטת טיפול זו באלפי אנשים בעיקר להפרעות דיכאון וחרדה. מטרתו של מאמר זה אינה תאור או הצגת השיטה הטיפולית , אולם על מנת לתת מושג מהו הטיפול הקוגניטיבי ניתן לומר כי הוא עוסק בשינוי דרכי החשיבה מדרכי חשיבה המובילות לחרדה או דיכאון לדרכי חשיבה בריאות.דוגמא לכך יכולה להיות : משה עבר ליד חברו הטוב ברחוב אולם האחרון לא אמר למשה שלום.כתוצאה מכך מצב רוחו של משה ירד. אילו שיטת טיפול זו היתה מוכרת למשה,היה שואל את עצמו מדוע נפגע.הוא היה מבחין כי נפגע היות וחברו לא אמר לו שלום וכי יתכן שלא אמר לו שלום משום שהוא כועס עליו בענין כלשהו.אז היה מחפש משה הסברים אלטרנטיביים להתנהגות של חברו הטוב ,אשר אחד מהם יכול להיות " יתכן כי חברי לא אמר לי שלום היות והיה טרוד בבעיותיו ולא מכיוון שהוא כועס עלי".כתוצאה מהסבר אלטרנטיבי זה אמור מצב רוחושל משה להשתפר. באופן זה שינוי המחשבה מוליך לשינוי בהרגשה. ישנן מגוון טכניקות נוספות ושיטה זו נלמדת בסדרה של פגישות הכוללות תרגילים המיועדים להעלאת המודעות לאופן החשיבה הלקוי ולדרכי תיקונו.
בשנת 2000 הוציאה האגודה האמריקנית (APA) הפסיכיאטרית הנחיות לטיפול בדיכאון מג'ורי -
Practice guideline for the Treatment of patients with Major depressive disorder
בהן נאמר כי השילוב של טיפול תרופתי עם טיפולים פסיכותרפוייתיים שבהם ניכלל גם הטיפול קוגניטיבי הינו יעיל יותר משיטת טיפול אחת.
בשנת 1998 פירסם החוקר Fava מאמר בעיתון הפסיכיאטריה היוקרתי
Archives of General Psychiatry מחקר שכלל 40 חולים שסבלו מדיכאון מג'ורי חוזר ונישנה. הטיפול התרופתי הופסק בהדרגה והחולים נחלקו לשתי קבוצות,קבוצה אחת קיבלה טיפול רפואי סטנדרטי ואילו השניה טיפול קוגניטיבי התנהגותי.מסקנתו היתה כי לנדבקים בקבוצה שעברה טיפול קוגניטיבי היו סימפטומים קלים יותר של דיכאון לאחר 20 שבועות בהם נערך המחקר ושיעורי חזרת הדיכאון היתה נמוכה פי 3 בקבוצה זו מאשר בקבוצה שקיבלה טיפול סטנדרטי.Favaוחבריו הסיקו ממחקרם כי טיפול תרופתי אינו האמצעי היחיד למניעת הישנותו של דיכאון מג'ורי. בשנת 2001 הישווה החוקר Thompson טיפול בתרופה אנטי-דיכאונית , טיפול בתרופה זו בשילוב עם טיפול קוגניטיבי וטיפול קוגניטיבי ללא תרופות בקבוצה של 102 חולים גריאטרים שלקו בהפרעת דיכאון מג'ורי.מסקנתו היתה כי הטיפול המשולב (תרופה אנטי-דיכאונית עם טיפול קוגניטיבי ) היה היעיל מבין שלושת הטיפולים. בשנת 2004 החוקר March בדק 439 ילדים בגילאי 12-17 אשר חולקו ל-3 קבוצות : קבוצה אחת טופלה בתרופה נוגדת דיכאון,קבוצה שניה בטיפול קוגניטיבי ,קבוצה שלישית בשילוב של שני הטיפולים הללו וקבוצה רביעית קיבלה פלצבו (תרופת דמי).התוצאה הטובה ביותר הושגה בקבוצה שטופלה בשילוב של תרופה נוגדת דיכאון וטיפול קוגניטיבי. בשנת 2007 פירסם החוקר Klein מאמר מטאנליטי (מחקר המנתח באמצעות שיטות סטטיסטיות קבוצה של מחקרים רבים) שכלל 11 מחקרים בהם נבדק טיפול קוגניטיבי התנהגותי במתבגרים אשר סבלו מהפרעה דיכאונית מג'ורית (דיכאון בדרגתו הקשה ביותר).ניתוח סטטיסטי של הממצאים הוביל למסקנה כי הטיפול יעיל.
אם כן,ישנן עדויות התומכות בכך שהטיפול המוצלח ביותר הינו שילוב של טיפול קוגניטיבי עם טיפול תרופתי.הטיפול הקוגניטיבי אינו מיועד להחליף את הטיפול התרופתי בעיקר משום שבמצבי דיכאון קשים החולה אינו מסוגל ללמוד או לבצע תירגול קוגניטיבי ועל כן השלב הראשון הינו להביאו באמצעות התרופות למצב שיוכל לעשות כן. חשיבותו העיקרית של הטיפול הקוגניטיבי הינה במניעת חזרתו של הדיכאון.