בחינת סוגיית מסוגלות הורית
שאלת החזקה על הילד היא אחד ההיבטים החשובים ביותר בכל הסכם גירושין. החלטה זו היא בעלת השלכות של שנים קדימה, והיא מהווה, לא פעם, את עיקר המחלוקת הניצתת בין בני הזוג. אבל מי מהם הוא המתאים ביותר לעשות כן? על מנת לענות על התשובה, נעשית בדיקת המסוגלות ההורית של כל אחד מהצדדים.
קווים לדמותה של המסוגלות ההורית
קשה למצוא הורה, בהליך גירושין, שלא ירצה לגדל את הילד שלו. הדרך העיקרית לדעת מי מהם מתאים לכך יותר היא באמצעות בדיקת מסוגלות הורית, הנערכת על ידי מומחים מתחומים שונים: פסיכולוגים, פקידות סעד, עובדים סוציאליים וכן הלאה. גורמים אלה יבצעו ראיונות עם כל אחד מהצדדים, ובהתאם למשתנים אחרים שמשפיעים על משוואת היחסים ביניהם והגידול של הילד, ינסו להכריע בסוגיה.
כמובן ששאלה ההתאמה הזו נחשבת למורכבת בכל קנה מידה: יש שיגידו גם שזהו עניין סובייקטיבי, ללא תשובה חד משמעית. אולם, בין הדברים שחייבים להתחשב בהם טרם ההחלטה, ניתן למנות את מבנה האישיות ואופיו של ההורה המיועד, היכולת שלו לספק את צרכיו של הילד, הרגישות שלו אליו וכן הלאה.
האלמנט המרכזי: טובת הילד
כאשר בית המשפט בא לדון בהחלטה על המשמורת, ובהתבסס על המלצות הבודקים, יגיע הוא להחלטה מחייבת. עם זאת, אין הכרח כי זו תעמוד בקנה אחד עם המסקנות של בדיקת המסוגלות. בית המשפט יכול להיעזר בהמלצות, אלא שדומה כי הרבה יותר מכך הוא מעניק משקל לסוגיה אחרת, והיא טובת הילד. לכן, ייכנסו לתמונה גם נתונים הנוגעים לאורח חייהם של ההורים, המקצוע שלהם וכן הלאה. ואגב, ההתבוננות היא לא רק על העת הנוכחית, אלא גם התבוננות – ויש שיגידו גם תחזית – לשנים הקרובות.
האם הילד צריך להיות מעורב בהחלטה?
שאלת העירוב של הילד בהחלטות נחשבת אף היא למשמעותית. בחלק הארי של המקרים, יחליט בית המשפט לנהל את הדיון מעל לראשיהם של הילדים, וזאת עקב המחשבה שאין להכניס אותם לסכסוך הנגלה בין ההורים. עקב העובדה שגם כך מדובר בהליך שאינו פשוט עבורם כלל וכלל, במיוחד מבחינה רגשית, מנסה בית המשפט לצמצמם את הנזק לילדים ככל האפשר. לא ניתן לבקר אותו על כך.
www.davidsaar.co.il/דיני-משפחה/