|
סתירת לחי לכנסת, בפעם השניה לגבי אותו חוק מסתננים. האקטיביזם השיפוטי – חרג מגבולות המותר באומרו לכנסת – אנחנו נקבע אנחנו נחוקק אנחנו נחליט.
אמרתי כבר בעבר ואני חוזר – מותר לעקוף את בג"צ, אסור לעקוף את הכנסת לטוב ולרע.
הפתרון: לחוקק במהירות תיקון לחוק יסוד הממשלה או חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, לפיו תהיה אפשרות מוגבלת לבג"צ לסתור ולבטל חוקים של הממשלה או הכנסת. אלא רק במקרים חריגים ובהרכב מיוחד.
למאמר המלא...
|
|
זה הזמן לחיבוק גדול לתושבי הדרום ויישובי עוטף עזה. זה הזמן לחיבוק – לצה"ל כולו לחיל האוויר ומתכנני ומפעילי "כיפת הברזל" בפרט. לממשלה והקבינט – ניתן חיבוק רק אחרי שנראה תוצאות ממשיות בשטח.
לציבור בעורף ניתן חיבוק וציון טוב מאד, על התנהלות נכונה, תמיכה בממשלה ובצה"ל על 50 ימי לחימה ומתן גיבוי ורוח גבית חיובית.
למאמר המלא...
|
|
הסיכוי לוועדת חקירה בינלאומית אובייקטיבית שואף לאפס. הסיכוי לוועדה שתציג את עמדתנו עם החריגות והשגיאות שנפלו פה ושם, בהכרח ובכורח הנסיבות, שואף לאפס. הסיכוי לוועדה שתמצא אותנו אשמים ותוקפנים, מגיבים לא פרופורציונלית, חורגים – שואף ל-90%.
למאמר המלא...
|
|
על נתניהו להכריז על גבולות קבע, ביטחוניים, במסגרת תכנית מדינית, לסגור את ישראל בפני הפלסטינאים ולאפשר להם ניהול עצמאי.
יש להם ממשלת אחדות חמאס-פת'ח, יש להם ממשלה וכוחות ביטחון, סימפטיה צבועה בקהיליה האירופית, שידאגו לעצמם. לא לאפשר כניסה לישראל, לא לאשר כניסת פועלים ונותני שירותים.
רוצים עצמאות (מוגבלת) בבקשה – תנהלו את הרשות כרצונכם ובתנאים שלכם.
למאמר המלא...
|
|
יש לנו כוח, יש לנו ראש, אך לא תמיד הם מופעלים בשילוב מהיר ונחוש. אסור להסס, אסור לחכות, יש לפעול מיד, מהר ועם הרבה יצירתיות.
ממליץ כשלב ראשון – לעצור/לחטוף את מנהיגי חמאס יו"ש, או פת'ח הקשורים בחטיפה, תוך אזהרה שגורל הנערים הוא גורלם.
למאמר המלא...
|
|
הסכם היסטורי, איחוד היסטורי, פרשנות היסטורית – התוצאה להערכתי - רחוק מהיסטוריה קרוב יותר להיסטריה.
בעבר הלא רחוק, ניסו לעשות איחוד הקמת ממשלה משותפת, הדבר לא צלח בשל חילוקי דעות עקרוניים.
יש רק דבר אחד משותף – בין שני הפלגים, חמאס עזה ופת"ח גדה – אי הכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי, אי הכרה בישות הציונית ואי הכרה בירושלים כבירת ישראל והרצון הסמוי להשמדת ישראל.
למאמר המלא...
|
|
המזכיר קרי אכן אובססיבי להכריח את הצדדים או לכפות עליהם, חתימה על מסמך כלשהו, כללי, לא מחייב, פורץ דרך, ששני הצדדים יוכלו לחיות איתו בשלום.
מזכיר ארה"ב – שמגיע לארץ כבר 15-12 פעם תוך זמן קצר, ניתן להגדירו כאובססיבי.
המסקנה – לארה"ב אין בעיות חוץ רציניות, מדאיגות ורק בעיית ישראל והפלסטינאים – בראש מעיניהם.
אם צוות היועצים של אובמה היו מאזינים היטב ל"האזנות הסתר" של ביבי ושריו ולאבו-מאזן ושריו – היו מבינים שחתימה על הסכם – הוא חלום אמריקאי בלבד.
למאמר המלא...
|
|
אז מה היה לנו ב-2013 - כולם ראו, שמעו, קראו, חוו, בכו, צחקו, אך בעיקר קיוו לטוב.
אז מה יהיה לנו ב-2014 – זה כבר סיפור אחר, אמנם אין נביא בעירו והנבואה נתנה ל...... אז נשער, נעריך, נדמיין, נתבכיין, אך בעיקר נשאף כלפי מעלה ולא נוריד את הראש, גם אם לפעמים נתאכזב.
שהרי עברנו את פרעה – אז נעבור גם את עוללות 2014.
למאמר המלא...
|
|
צמד הח"כים, יריב לוין ואיילת שקד, מגישים הצעת חוק לצמצם את סמכויותיו של בג"צ, לקצץ את כנפיו להכפיפו לכנסת, לבטל את הסניוריטי ולמנות את נשיא בית המשפט העליון וסגנו, לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים. בקיצור, להכתיר את הכנסת כריבון היחיד, שיבטא את רצון ושלטון העם.
מציעי החוק – לא מפרשים נכון את המבנה הקונסטיטוציוני של משטר דמוקרטי.
למאמר המלא...
|
|
המושג "מחווה" – בהקשר של שחרור רוצחים עם דם ישראליים על ידיהם, צורם מעורר זעם לגיטימי ומובן.
וועדת שמגר שהוקמה אחרי חטיפת גלעד שליט, קבעה קריטריונים ודפוסי פעולה לשחרור מחבלים, בשלבים שונים של מו"מ, נראה על פניו – שהנוהלים לא מיושמים.
שחרור מחבלים/רוצחים – כשלב בהסכם שלום, נשמע יותר אלגנטי ופוליטי, והוא נעשה באישור השב"כ, לפחות לגבי רוב המחבלים.
ביבי – לא רוצה – לקבל תווית של סרבן שלום.
למאמר המלא...
|