|
כילד, הציפיות הטבעיות שלי הם ציפייה לחום, למגע פיזי, לאינטימיות, לרוך, לאהבה, לקבלה, למילה טובה, לעידוד, לניחום כשכואב לי, למילה טובה, לתחושת ביטחון, לתחושה שאני רצוי כמו שאני ועוד. ככל ש יותר ציפיות שלי לא קיבלו מענה, יש בתוכי יותר כאב ואכזבות מודחקות. לאט לאט, אני לומד גם להדחיק את הציפיות שלי על מנת להימנע מהכאב שמלווה לאכזבה מחוסר התממשות שלה.
למאמר המלא...
|
|
רובנו מסתובבים בעולם עם סוד. עם סוד כמוס! והסוד הוא שאנחנו פשוט לא אוהבים את עצמנו. אנחנו לא אוהבים את מה שאנחנו. את סוד הזה אנחנו לא מעיזים לשתף ולחלוק עם אחרים ואנחנו עושים הכל על מנת שהוא לא ידלוף החוצה. אנחנו מקיפים את עצמנו בטבעת של חשיבות עצמית ומונעים מאחרים להתקרב אלינו יותר מידי – שמא חס וחלילה ידעו עלינו משהו שאסור לאף אחד לדעת.
למאמר המלא...
|
|
למרות התשוקה הפנימית שלנו להראות את עצמנו באופן מלא, רובנו משקיעים אנרגיה וסכומי כסף רבים על מנת לשכלל את התדמית שלנו. את החזות שלנו. חשוב לנו מה הלבוש שלנו משדר. מה הרכוש שלנו מביע. מה תנועות הגוף שלנו אומרות על עצמנו. אנחנו משקיעים כל כך הרבה חשיבה בניסיון להכתיב את הרושם שהחברה תקבל עלינו.
למאמר המלא...
|
|
אם בתור ילד חוויתי חוויות של חוסר קבלה ודחייה מצד הקרובים לי. אם לא הרגשתי אהוב ללא תנאי. אם חוויתי קוצר רוח, חוסר סבלנות, כעס, התעלמות, שיפוטיות, ביקורת מצד הקרובים לי חוויתי איום גדול על החיים שלי. הביטחון הבסיסי שלי התערער. כבר לא הייתי בטוח שההישרדות שלי מובטחת. כבר לא הייתי בטוח שלא משנה מה שיקרה הסביבה שלי תגונן עלי ותבטיח את קיומי.
למאמר המלא...
|
|
כשנולדנו כולנו היינו קלילים ורפויים. מה בעצם קרה לנו שפיתח בנו את הצורך האובססיבי שלנו בשליטה? מהו האיום המתמיד שאנחנו חיים בצילו שבעצם מונע מאיתנו את היכולת להתמסר, להרפות ולהירגע באמת?
למאמר המלא...
|
|
כאשר בתוך הרגשות שלי שוכן ילד פגוע – מה שינהל אותי בחיים זה הרצון לקבל את אישור החברה. אני אעשה הכל על מנת שהסביבה תכבד אותי. תעריך אותי. אדאג לקדם את עצמי לתפקיד בכיר שמקנה לי חשיבות ושליטה. אך כיוון שבעצם קיים בתוכי ילד פגוע, אותו הילד יבוא לידי ביטוי בבית הפרטי. מול המשפחה הקרובה – ושם אני כבר לא אקבל את החשיבות שאני כ"כ מייחל לה וזה ישגע אותי.
למאמר המלא...
|
|
רובנו מסתובבים בעולם עם פחד. פחד שהחברה תדחה אותנו. פחד מדעה שלילית של אחרים עלינו. אנחנו פוחדים שהחברה תשפוט אותנו, שהסביבה תוקיע אותנו, תבקר אותנו או תדחה אותנו. בני אדם הם יצורים עדריים. יצורים עדריים חיים בעדר. יצורים עדריים בטבע, לא מסוגלים לשרוד ללא העדר. לכן, הצורך להיות חלק מהעדר הוא מוטבע אצלם באופן הישרדותי.
למאמר המלא...
|
|
כאשר אנחנו ניגשים להתבונן על החיים, אנחנו שמים לב שבעצם מי שמכוון את הבחירות שלנו בחיים הוא תת המודע שלנו. לכאורה פעולת הבחירה נעשית באופן מודע. אך במידה וישנם כוחות נסתרים שקיימים בתוך תת המודע שלי – הם אלה שבסופו של דבר מנווטים את הבחירות שלי על סמך ניסיונות וחוויות העבר.
למאמר המלא...
|
|
כל המלחמה הזאת על הדרת נשים היא מגוחכת בעיניי. לחילוני המצוי אין את היכולת להסתכל על הדברים דרך החוויה של אדם דתי. וכך להיפך. לאישה הדתית אין את היכולת להסתכל על הדברים מנקודת ראות ליברלית חילונית. הניסיון המיותר של כל קו לשכנע את השני הוא מיותר מיסודו. מה שקורה בשיח ציבורי שכזה, בוויכוחים עקרים ובדיונים מייגעים מסוג זה – זה שכל אחד מצליח לשכנע את עצמו במה שהוא מאמין. מצליח לבצר את עצמו עוד יותר בדעה שהצדק איתו והאמת אצלו.
למאמר המלא...
|
|
כשאנחנו נולדים, העדר בשבילנו הוא המשפחה. ואנחנו כל הזמן מנסים למצוא את מקומינו בתוך המשפחה ולהבטיח אותו. כבר מקטנות אנחנו מנסים למצוא לעצמנו נישה ייחודית שדרכה נתברג במשפחה, דרכה נקבל את תשומת הלב המיוחלת לנו.
למאמר המלא...
|