|
פסוק אחד במקרא –
כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר, מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה, בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר, (מלכים א, ה,ד)
עורר תיאבון בקרב מלומדים רבים בחלד, להרחיב את שטחי ממלכתו של שלמה המלך
למאמר המלא...
|
|
נפשו הקרועה, השסועה, של יפתח הגלעדי, מציל ומאבד, מושיע ומחריב, שבה התגוששו הטוב והרע, שבמונחי המקרא הם רוח ה' ויצריות אלילית, משקפת את השפה העברית שבה שני מחנות מילים, הפוכות ודומות, נלחמים זה בזה במאבק אינסופי: אוֹרָה במְאֵרָה, רֵעוּת ברֹעַ, אַהֲבָה באֵיבָה, יְשׁוּעָה בשׁוֹאָה, אוֹר בעִוָּרוֹן, בְּרִיאָה בעֶבְרָה
למאמר המלא...
|
|
שם העיר תפסח נקרא פעמיים במקרא. בפעם הראשונה מופיעה העיר כסמל לשגשוג ושלום וממחישה את נצחון ערכי הבריאה על התוהו - שלמה הרחיב את תחומי ממלכתו השלווה מתפסח ועד עזה (מלכים א, ה:ד-ה). בפעם השנייה, להפך, מופיעה העיר כסמל לחורבן וכהמחשה קיצונית במיוחד להשתלטות תאוות רצח וענישה - מנחם בן גדי הרס את תפסח וסביבותיה, הרג את כל תושביה וביקע את בטן כל נשותיה ההרות כנקמה על כך שהעיר לא פתחה לו את שעריה (מלכים ב, טו:טז). שלמה ומנחם הלכו בכיוונים הפוכים. מעשיו של זה האחרון מנוגדים בתכלית הניגוד למסר הבריאה שעניינה מעבר מאכזריות ורוע לחסד וטוב.
למאמר המלא...
|